כשאת בוכה את לא יפה - טיפ להתנהלות עם רגש שמציף
זה מתחיל כשאנחנו ממש קטנים...
"די, אל תבכי...כשאת בוכה את לא יפה..."
"די חמוד, זה לא יפה לכעוס..."
מצלצל מוכר ?
רגשות טובים ורגשות רעים
מגיל מאוד צעיר אנחנו מקבלים מסרים מאוד ברורים מכל עבר - לבכות זה לא טוב, לחייך ולצחוק זה מעולה. מעודדים אותנו כמה שיותר לשמוח, ונבהלים כשאנחנו כועסים, עצובים, מפחדים.
יש אמירה כזו - אנשים לא אוהבים אנשים עצובים סביבם.
אנחנו מבינים מהר מאוד שכדי להיות אהובים ורצויים על ידי הסובבים אותנו, כדאי לנו להימנע מלהראות עצבות, כעס, תסכול..מקסימום כשאנחנו לבד.
תראו, אני כבר שנים מאמנת ומטפלת באנשים
ואני מאמינה שכל מנעד הרגשות שלנו, כולו, הוא נהדר ונפלא !!
כי רגש הוא רגש. והוא לגיטימי באשר הוא. שמחה, אהבה, עצב, פחד...
כולם כולם הם חלק ממנעד של רגשות שאנחנו יכולים להרגיש. וכדאי שנאפשר לעצמנו להרגיש אותם.
העניין בעיני הוא אחר, החוכמה היא לדעת להתנהל ולנהל את הרגשות שלנו.
כשהייתי ילדה הייתי בוכה המון. וגם אצלי בבית לא ממש ידעו להכיל את זה. זה הלחיץ.
אז הבנתי את המסר ולמדתי לא לבכות ליד אנשים אחרים. רק לבד, עם עצמי.
זה יצר אצלי קושי להכיל רגשות. אפילו שמחה מאוד גדולה היתה מציפה אותי עד למצב שהייתי מתקשה להנות ממנה.
כשהתחלתי את דרכי כמטופלת, הרבה מהעבודה הפנימית שעשיתי היתה על המקום של לאפשר לעצמי להכיל את מה שאני מרגישה. כעס, פחד, שמחה.
להיות מסוגלת להכיל אותם בפנים כדי שאוכל לבחור איך להגיב ואיך להתנהל בתוך הרגש.
ולמדתי משהו חשוב.
למדתי שלרגש יש את החלק שמתבטא במחשבות שלנו ויש את החלק שמתבטא בגוף הפיזי.
למשל כשאני מרגישה פחד רצות לי מחשבות בראש, ממש סיפורים שלמים, ולרוב הם מעצימים את הפחד שאני מרגישה והופכים אותו לאחר זמן מה לתחושת פחד גדולה ועוצמתית הרבה יותר מהפחד המקורי.
ובמקביל, יש את הביטוי בגוף, שמגיב בכיווץ של שרירים מסויימים, פרפרים בבטן, דמעות, קושי לנשום ועוד.
אז הנה תרגיל פשוט להתנהלות מול רגשות
אם אני מרגישה פחד, כי בשבוע מסוים אין לי כמעט פגישות עם לקוחות ביומן שלי,
אני ארגיש את שני החלקים, המחשבתי והפיזי:
בגוף אני ארגיש שהשרירים בשכמות שלי מתכווצים ונתפסים, אני ארגיש את הדמעות מגיעות ממש בקלות, אני ארגיש את הבטן שלי מתכווצת... ממש במקביל, הראש שלי לא יפסיק לעבוד: "אוקי, אז מה יהיה, אם זה ימשיך ככה אני אפול כלכלית, נו, מתי הם מגיעים כבר, מה עוד אני יכולה לעשות ולא עשיתי, איך יכול להיות שזה קורה אחרי ששיווקתי והייתי ממש בסדר, אם זה ממשיך ככה אני מוצאת את עצמי ברחוב ! " בקיצור, אני הופכת להיות שפילברג ובונה לעצמי בראש סרטי אימה כאילו אין מחר.
הסרטים האלה שנבנים לי בראש, משתקים אותי, מונעים ממני מלפעול.
ועכשיו, טה דאם !
קבלו את הטיפ שלי להתנהלות עם רגש:
אפשרו לעצמכם לחוות את החלק שמתבטא בגוף, והימנעו מהחלק של המחשבות וסרטי האימה. למה? כי רגש הוא קצת כמו מטען חשמלי. הוא מחפש פריקה, מוצא, ביטוי.
כשאנחנו מאפשרים לו להתבטא בגוף, זו הדרך של הפריקה.
וכשאנחנו נמנעים מסרטי האימה, אנחנו לא נכנסים לסרטים מיותרים שהם מדומיינים לחלוטין בראשנו ורק יוצרים שיתוק.
זהו.
אמרתי לכם שפשוט...
אבל רגע, הרי המוח שלנו לא באמת מפסיק לעבוד על פי פקודה...נכון?
הוא ממשיך לדבר ולקשקש נון סטופ.
והנה עוד עובדה חשובה - המוח שלנו יכול להתמקד אך ורק במחשבה אחת בכל רגע נתון !
הפיתרון: בחרו לכם משפט אחד ושננו אותו תוך כדי שאתם מאפשרים לגוף להתבטא.
למשל: "אני מסכימה להרגיש פחד / עצב / כעס...". שננו את המשפט ותוך כדי תאפשרו לשרירים להתכווץ, לדמעות לרדת, לנשימה להיות שטוחה יותר...מה שהגוף רוצה לבטא באותו רגע.
תוך מספר דקות של התרגיל הזה, הגוף מתחיל להירגע, כי הרגש נרגע, מגיעה הקלה. ואז גם למוח קל יותר להשתיק את תסריטי האימה.
נסו את זה, פעם, פעמיים, כמה שצריך, ותראו מה קורה. זה מצריך רק כמה דקות שלכם עם עצמכם, ונכונות.
כיתבו לי, ממש כאן למטה, בתגובות, האם ניסיתם, אם זה עבד עבורכם, או אם נתקלתם בקושי, אשמח לעזור !
ב ה צ ל ח ה !!
