מצב גלי הרגש
המון זמן לא כתבתי, ולא סתם.
בחודשיים האחרונים אני נמצאת בתקופה מאוד מעניינת עבורי.
בואו נקרא לה תקופת צונאמי.
בגדול אני יודעת שזוהי לי תקופה של צמיחה וגדילה.
אבל ! לא תמיד זה מרגיש ככה ביום יום.
כי כמו כל תקופה של צמיחה משמעותית, היא מלווה בכאבי גדילה.
אז למה אני קוראת לה צונאמי? כי אני מרגישה שמגיעים גלים ענקיים.
אחד אחרי השני.
גלים של רגש שעולה – עצב, כעס, תסכול – עולים ומציפים אותי.
ואני ? אני צוללת עם הגל.
כי זה מה שעושים כשמגיע גל, לוקחים הרבה אויר, וצוללים מתחתיו.
להתמודד עם עוצמת הרגש
לפני שנים כשזה היה קורה, לא הייתי מאפשרת לתקופה הזו להיות.
הייתי מחפשת הסחות דעת, עובדת קשה על לשכנע את עצמי שהכל בעצם ממש נפלא...
אבל בעצם, היה לי קשה להתמודד עם עוצמת הרגש.
ואני יודעת שזו לא רק אני.
הרבה אנשים עוברים עכשיו תקופות מאוד משמעותיות בחיים שלהם. תקופות צמיחה שמלוות בגלי רגש.
מכירים את זה ?
ויש ימים בהם זה מרגיש שהכל לא מסתדר, שאולי לעולם לא יסתדר.
שהכאב הזה כאן להישאר.
וזה נדמה כמו נצח.
איך מתגברים על הפחד להרגיש ?
עם השנים, עשיתי המון עבודה בנושא, ולמדתי שמה שיוצר עבורנו את המציאות הוא בעצם הרגש.
כשאנחנו לא מאפשרים לעצמנו לחוות את מה שאנחנו מרגישים, הרגש מכביד ויוצר תקיעות.
והיום, הרגש כבר לא מאיים עלי.
להיפך. הוא חבר.
אז מה עושים כשמגיע גל ?
בניגוד לאינסטינקט שאומר לנו – תמצאו כל דרך אפשרית להעלים את הכאב הזה - מאפשרים.
לאפשר? השתגעת? את כל הכאב הזה? אני לא אצליח !
ואני כאן להגיד לכם – זה אפשרי.
לאפשר את הגל אומר להניח בתקופה הזו לציפיות הגבוהות מעצמכם,
לאפשר לעצמכם טיפונת להסתגר, להתחבא מהעולם, בקטנה, כמה שאפשר.
זה אומר להרגיש.
לבכות. לכעוס. לבטא החוצה את הרגש.
לבכות שוב,
ואז לבכות עוד.
כמה שאפשר, בהתחשב בהתחייבויות, פגישות ועבודה כמובן.
מוצאים את החלונות האלה של הזמן בהם זה מתאפשר, ופשוט מרגישים.
פשוט. זה הרי ממש לא פשוט.
הרגש, כשמאפשרים לו, נדמה לפעמים שמציף ואפשר אולי לטבוע.
אבל זו רק תחושה. כי רגש, כשמאפשרים לו להיות מובע, הוא עולה ועולה,
ואז הגל עובר.
ומה מגיע לאחר הגל הזה?
רגיעה,הקלה, שחרור.
עם השחרור הזה אפשר להמשיך.
עד הגל הבא.
ולאט לאט, ככל שהזמן עובר, הגלים נדמים פחות גבוהים.
עד שלאט לאט, יש יותר רגיעה מגלים.
כל מי שעוברת עליו תקופה גלית לאחרונה – אתם לא לבד.
וכן, זה יעבור. מבטיחה.
אני מרגישה שהצונאמי הפרטי שלי מתחיל לעבור את השיא...הנה כבר אני רואה את החסקה בקצה הגל.
ובנתיים, ממשיכה לאפשר, ממשיכה להרגיש.
מרגישה גם אתכם !
ומכל הלב, אני מאחלת לנו שתהיה זו שנה טובה, שנה של הבעת רגשות, קבלה עצמית, רוגע ושלווה פנימיים.
אמן
משאירה אתכם עם שיר שעושה לי שמח בתקופה הזו, ומעורר בי את האופטימיות שאני זקוקה לה כדי להמשיך עם הגלים:
אוהבת
מירב
