שלמה או מושלמת ?

שנים רבות שאפתי להיות מושלמת. אני זוכרת את עצמי ככה עוד מגיל בית ספר יסודי.

ציפיתי מעצמי תמיד להגיב תגובה חכמה, לענות את התשובות הנכונות,

תמיד לתת את עצות הכי טובות לסובבים אותי ולעצמי,

להיות תמיד on my best behavior, ותמיד תמיד לפעול בצורה הנכונה ביותר !

אני ממש זוכרת את הבערה הזו בבטן שחשתי כשעניתי תשובה לא נכונה בשיעור מתימטיקה בכיתה ד'...

אוףף! התעייפתי....

זה הרי לא אפשרי.

יש סיכוי די טוב שמדי פעם אענה תשובה לא נכונה, או כזו שלא תתקבל טוב,

שמדי פעם מישהו לא יאהב עצה שנתתי,

או יעבור עלי יום עם פחות סבלנות ולא אצליח להיות באמת קשובה...

זה קרה, מדי פעם קורה, ובוודאות יקרה שוב בעתיד.

אז הבנתי, זה באמת לא אפשרי !

מה כן ?

להרגיש שלמה-

שלמה עם התגובות שהגבתי, העצות שנתתי, הצורה בה נהגתי. להבין שבכל רגע נתון,

אני עושה כמיטב יכולתי.

ומיטב יכולתי תלוי באיך אני מרגישה, ממה אני מופעלת ובאיזה מצב רוח אני נמצאת באותו רגע.

כשאני פועלת מתוך הידיעה הזו, אני יכולה לסלוח לעצמי, לקבל כשאני לא "מושלמת", לקבל גם שאחרים לא תמיד מושלמים.

העבודה הפנימית שעשיתי, בכוחות עצמי ובעזרת מטפלים, יצרו הבדל משמעותי במקום הזה אצלי.

ועדיין מדי פעם, הרצון הזה להיות טובה בהכל, תמיד...פוגש אותי ומרים את ראשו.

כנראה שגם איתו אני לומדת להרגיש שלמה :)

מה דעתכם?

גם לכם פתאום נהיה יותר קל לנשום?

מאוד אשמח אם תשתפו אותי ממש כאן למטה, בתגובות.

מה זה להיות שלם, או שלמה, עבורכם ?