התובנות שלי מהחופשה בכרתים

הקיץ הוא תמיד תקופה אמביוולנטית מבחינתי.

מצד אחד, אוהבת את הבגדים הקלילים, את האור עד שעה מאוחרת, את האפשרות ללכת לים ולבריכה, ובואו נודה בזה, הכי הרבה אני אוהבת את מיעוט התנועה בכבישים ביולי ואוגוסט.

יחד עם זאת, חם.

ואני אדם שלא ממש מסתדר עם חום ולחות.

לא מסתדר זה בלשון המעטה.

אני נהית גרסה עצבנית, חסרת סבלנות וסובלת של עצמי.

זה כשאני לא במזגן, כן?

במזגן אני חוזרת להיות הטיפוס הסבלני והמחייך שאני בדרך כלל.

הנה, כמו כאן, כמה דקות לפני הטיסה לכרתים:

אבל רגע, אני מקדימה את המאוחר...בואו נחזור כמה צעדים אחורה.

הקיץ הזה התחיל כמו כל הקייצים בשנים האחרונות - עם מועקה של: אוי לא, הולך להיות חם ולח ואני עומדת להסתגר במזגן עד יעבור זעם. כלומר אוקטובר.

לצאת לחופשה בכלל לא היה קונספט שהרשיתי לעצמי לחשוב עליו.

בגלל מליון ואחת סיבות שלא אכנס אליהן כרגע.

והקיץ עבר, לאט אבל בטוח. אני והמזגן התחברנו והפכנו להיות חברים בלב ובנפש. ויום רדף יום.

עד?

שהרגשתי חנוקה, שהגיעו מים (מאדי הלחות בחוץ) עד נפש.

הרגשתי ש-או שאני יוצרת לעצמי מציאות של חופשה או שאני לא יודעת מה קורה.

ונזכרתי שיש לי כל מיני כלים כמו דמיון מודרך וזימון של מציאות.

אז התחלתי לדמיין, לאן אצא לחופש, עם מי, מה אני רוצה שיהיה בחופש הזה.

והמסקנות - חופשה של מנוחה, של המון מים וכחול, אוכל טוב, עדיפות ל"הכל כלול" כזה שלא דורש שום מאמץ, והעיקר בלי לחץ להספיק שום דבר.

והנה הטיפ הראשון שלי אליכם:

אם אתם ממש רוצים שמשהו יקרה, תתחילו בלחשוב שזה אפשרי.

גם אם אתם עדיין לא יודעים איך ומתי.

העיקר, תתרגלו את המחשבה שזה אפשרי וזה יכול לקרות.

למשל חופשה - אני יכולה לצאת לחופשה. יש באפשרותי.

עצם המחשבה כבר יוצרת אויר, מרחב.

גם אם החופשה תהיה של שעה, זו עדיין חופשה.

נחזור להגשמה שלי.

החלטתי שאני רוצה מיקום שתואם את הקו בו לא עושים יותר מדי ובעיקר נחים.

כלומר - כרתים, יוון, קפריסין...

עם מי - בא לי על אחותי אבל היא לא בהכרח תרצה חופשה מהסוג שתיארתי...אז היה שם סימן שאלה גדול.

שיחקתי עם המחשבות האלה בערך שבוע ואז החלטתי שהגיע הזמן למבחן המציאות.

התחלתי בשבת, כשהיינו בארוחה אצל ההורים, העליתי שאלה באויר מול אחותי.

התגובה היתה חיובית. ישש !!

עדיין לא היה לי מושג איך אני עושה את זה כלכלית, ומול ההתחייבויות בקליניקה.

הנחתי לזה. רק גלגלתי בראש את המחשבה שאם ארצה, יש לי עם מי לנסוע.

אחרי שבועיים, אפשרתי לעצמי להתחיל לבדוק על אמת. אתרים, סוכנויות, חוליו...כל מיני.

ואז, אחרי כל מיני בדיקות, הבנתי שזה דווקא כן אפשרי.

גם כלכלית וגם מול ההתתחייבויות בקליניקה. פתאום הכל התחיל להסתדר מעצמו.

טיפ שני - תתחילו ממעשים קטנים קטנים. אפילו ב"כאילו".

שחקו אותה כאילו מה שאתם רוצים ניתן להשגה, ואם כך, תתחילו לברר לעומק. אפילו אם לא באמת נראה לכם שזה אפשרי.

רכב חדש? תתחילו להסתכל על מודעות.

דירה? תתחילו ללכת לראות דירות...

והנה הסתמנה לה החופשה - מלון רדיסון בלו בכרתים

הוא ענה לכל הדרישות - הכל כלול, 6-7 בריכות, חוף ים פרטי של המלון....נשמע תענוג אמיתי.

כבר הרגשתי את העקצוצים האלה של ההתרגשות...של אוטוטו, הנה זה קורה.

לפני שנסענו ישבתי עם עצמי וכתבתי לעצמי את החופשה שאני רוצה לפרטי פרטים -

שהטיסה יוצאת בזמן, שהצוות במלון נחמד,

שהחדר נעים, מרווח וקרוב לחדר האוכל

שהמלון לא עמוס מדי באנשים

ועוד כהנה וכהנה.

הרשיתי לעצמי לבקש על הנייר הכל, מקטן עד גדול.

וזה הטיפ השלישי - תכתבו. אתם רוצים משהו? תכתבו איך הוא נראה ומרגיש כאילו כבר השגתם אותו. רצוי ממש על נייר אבל אם לא מתאים לכם, גם במחשב זה טוב.

ומה קרה עם החופשה שלי ומה שכתבתי שאני רוצה?

הרבה מעבר לציפיות שלי !

הטיסה אכן יצאה בזמן, הגענו למלון אחרי נסיעה של שעה וחצי בנופי כרתים.

בקבלה אמרו שיקח כמה שעות לקבל את החדר. אז ישבנו לנו לכוס קפה.

להירגע ולהבין איפה אנחנו נמצאות.

חזרנו לקבלה אחרי חצי שעה ואמרו שהחדר מוכן ! איזה כיף ! אפשר להתמקם.

ואז, הגענו לחדר עצמו, וגילינו שהוא בעצם סוויטה.

שיש לכל אחת מאיתנו חדר עם מקלחת ושירותים.

מה?! באמת ? אנחנו ? שלא זוכות בשום דבר בדרך כלל ?? שמחה גדולה היתה בחדר (חיכינו כמובן שהחדרנית תעזוב לפני שפצחנו בריקודים)

מפה הלכה ונוצרה לה החופשה המושלמת.

הבריכות, האוכל, המנוחה האמיתית

חזרתי עם אויר, האנרגיות התחדשו ואני מוכנה לשנה החדשה.

והנה טיפ רביעי וחשוב, כי לא תמיד מתאפשר לנו לנסוע לאנשהו -

לא באמת חייבים לנסוע למקום אחר כדי לקבל את הערך שטמון בחופשה !

כן, זה נחמד, ברור. אבל לא תמיד מתאפשר.

אז איך לצאת לחופשה בלי לנסוע לשום מקום רחוק?

קודם כל, שימו לב, חופשה היא הלך רוח. או באנגלית (אני ממש אוהבת אנגלית) סטייט אוף מיינד.

כלומר?

אני יכולה לצאת לחופשה באמצע יום עבודה. עצמאית או שכירה, זה לא משנה.

כעצמאית, אני לפעמים מחליטה לצאת לחופשה של חצי שעה בצהרים, רואה פרק של חברים מול הטלוויזיה וחוזרת מהחופשה לעבודה.

לפעמים, כשאין לי פגישות ואני מרגישה צורך, אני יוצאת לחופשה של חצי יום.

כשכירה אני יכולה לצאת ל 10 דקות למרפסת, או מחוץ לבנין, עם כוס קפה, לשבת ולבהות באנשים בחוץ, בשמש.

גם אם זה 10 דקות. החופשה היא בראש.

חופשה בראש זה אומר לתת מנוחה למחשבות שמתרוצצות, ל 10 דקות לשים את כל המשימות בצד, לאפשר למוח שלי להיות במנוחה.

להכריז מול עצמי - יצאתי לחופש ! חוזרת בעוד 10 דקות / חצי שעה/ חצי יום (סמנו את התשובה הנכונה)

זה יכול להיות לבד, או עם חברה או קולגה. כל עוד הן שותפות לקונספט של החופש.

בזמן הזה לא מדברים על עבודה, משימות, תסכולים וכו'.

רק לשים לב לרגע.

לחום של השמש, לאיש או האישה שאנחנו רואים מולנו ברחוב,

לצמחים שנמצאים במקום, לגוף שלנו.

אם קשה לכם להשתיק את המחשבות בראש, מוזמנים לקרוא איך לעשות זאת ממש כאן.

אני מדגישה - חלק מהותי הוא להשתיק את המוח, להחליט שאתם כרגע בחופשה, ולו ל 10 דקות. אם זה אומר להשתיק טלפונים לעשר דקות, נפלא ! עשו זאת.

יש משהו בידיעה שאני יכולה לקחת לי חופש מתי שאחליט שהוא מאוד משחרר.

הלוא מזמן כבר אמרו - זו לא הכמות, זו האיכות :)

תרגילו את עצמכם לחופשות קצרצרות שכאלה ותראו איך זה משפיע לטובה על איכות החיים שלכם.

מאז שאני מרשה לעצמי לקחת חצי שעה - 3 שעות, תלוי ביום, של לראות טלויוזיה, לשבת לקפה עם חברה או לקרוא ספר, התנועה בקליניקה שלי גדלה, איכות העבודה שלי השתפרה ואני מרגישה יותר רגועה.

יש לכם גם דרך יצירתית או מומלצת לצאת לחופש אפילו כשאתם עמוק בתוך השגרה?

שתפו אותי פה למטה, בתגובות :)

עד העונג הבא...

שלכם,

מירב