סיפורים מהקליניקה: על כסף, תחושת בית ולדבר עם הקירות

יושבת עם מתאמנת שלי, בעלת עסק עצמאי, היום זו פגישתנו השלישית.

הפעם מדברות על כסף, הצלחה כלכלית ושפע. היא מביעה רצון מאוד גדול. רצון לרווחה, לתחושת ביטחון.

רצון מאוד בסיסי.

אני מבררת איתה: מה זו הצלחה כלכלית עבורך? התשובה: זה כשיש לי כסף, אני משלמת חשבונות בקלות, לא מרגישה כל הזמן כאילו החבל מתהדק על הצוואר.

בשיטת העבודה שלי אני נעזרת בטכניקה שנקראת בדיקת שריר - זו בדיקה פשוטה שנעשית ע"י בדיקת כח ההתנגדות של האצבעות בעודנו אומרים הצהרה מסויימת. זו טכניקה שעוזרת לנו לבדוק בקלות אמונות שיושבות אצלנו בתת המודע.

בנקודה זו אני מתחילה לבדוק את האמונות שיושבות אצלה בתת המודע וקשורות לכסף ושפע כלכלי.

אמונות שמנהלות את הצורה בה היא מגיבה למציאות ולחיים.

אם קיימת אצלנו אמונה בתת המודע שמונעת מאיתנו להגיע למטרות שלנו,

כל הרצון לא יקדם אותנו לשם.

אז אנחנו בודקות אצלה בשריר: קודם כל את האמונה: אני מצליחה כלכלית ונשארת בחיים – התשובה שעלתה היא לא לאחר מכן בודקות: יש לי את הגדרת הבורא לביטחון כלכלי - ושוב, התשובה שעלתה היתה לא

אני ממשיכה ושואלת אותה שאלות שנוגעות למה היו אומרים אצלה בבית על כסף,

איך היתה החוויה שלה כילדה בנוגע לכסף.

ולאורך כל השיחה עולה אצלה דימוי מאוד חזק. תמונה מוחשית ביותר של בית, גדול כזה, ויקטוריאני, שעולה באש. והצורך ההישרדותי שלה לברוח ממנו, לברוח מהסכנה.

כשעולה דימוי כזה חזק, אנחנו נעזרות בו. זו אחת הדרכים של תת המודע להעלות על פני השטח נושא שהיה חבוי עד כה.

הנטייה שלנו היא בדר"כ לברוח או להימנע מדברים שאינם נעימים לנו. זה הכי אנושי בעולם.

מהנסיון המקצועי שלי אני יודעת שכדי לשחרר, יש צורך לחוות, להתחבר, להרגיש...אפילו כשלא נעים ומרתיע.

לכן אני מבקשת ממנה: האם את מוכנה להסתובב אחורה ולהתבונן בבית הזה שאת בורחת ממנו? להתבונן בשריפה? רק לאפשר לה להיות? לא היה קל, עלה פחד, אבל היא מסכימה.

אנחנו מתבוננות יחד בבית הגדול הזה, עם המרחבים מסביבו, והוא נשרף. פתאום עולה אצלה תובנה– רק הקדימה שלו נשרף, מאחור הוא נשאר ללא פגע.

לבן ויפה. משיש.

אני מבקשת שתמשיך להתבונן, רק תאפשר לעצמה להסתכל בו.

ותוך כדי היא נזכרת – אף פעם לא הרגשתי שיש לי בית. ברחתי בגיל 17 מהבית כדי להתחתן, כשהתגרשתי לא עניין אותי לקבל חלק מהבית, רק ללכת. אף פעם לא הרגשתי שיכול בכלל להיות לי בית.

שוב נעזרות בבדיקת שריר כדי לבדוק את האמונה: יש לי בית ואני נשארת בחיים – לא.

תוך כדי שאנו ממשיכות להתבונן בבית ובאש הזו, רק מאפשרות לה להיות,

היא אומרת שהאש קצת נרגעת, ולאט לאט התמונה מתחלפת אצלה בראש לבית שהחזית שלו שחורה כי היא שרופה, אבל האש כבר לא בוערת. היא הולכת אל מאחורי הבית. מתבוננת בחלק שנשאר שלם, ללא פגע.

אבל אין פתח כניסה. זה הצד האחורי של הבית.

בתטא הילינג אנחנו יכולים לשלוח ריפוי שיכול לעזור לכאב פיזי או כאב ריגשי.

אני מבקשת לשלוח לה ריפוי לכל אותן פעמים בהן הרגישה שאין לה בית, שאין לה מקום. לשלוח ריפוי לכל אותן פעמים שהרגישה שלא רואים אותה, שאין לה ערך או משמעות.

ופתאום היא אומרת: יא, האחור של הבית הפך להיות החזית. עם כניסה. היא נכנסת פנימה ורואה את הקירות שחורים, שרופים. איך זה מרגיש? מרגיש שזה שלי, שאני אשקיע מאמץ ומשאבים ואשפץ וזה יהיה שלי.

אני מבקשת ממנה כרגע רק להגיד (בדמיון כמובן) לקירות השחורים האלה שהיא אוהבת אותם,

ככה, כמו שהם. מקבלת אותם כמו שהם.

ולאפשר לעצמה רק להתבונן בהם ככה, עם כל השחור והשרוף שבהם.

אני שואלת אותה, האם זה בסדר שנבקש לשלוח אהבה לקירות האלה? היא מסכימה. אני מבקשת מכוחות היקום לשלוח להם אור ואהבה

וממנה ביקשתי להמשיך ולהגיד לקירות שהיא אוהבת אותם כמו שהם.

אחרי כמה זמן, אני שואלת אותה מה קורה, מה היא רואה. היא אומרת שקורה משהו מדהים! השחור, השרוף, מתחיל לרדת מהקירות, הם נצבעים בצבע קרם ולבן בוהק, כמו מגע זהב שעובר בהם. בקלות. ללא מאמץ. אנחנו ממתינות קצת והקירות ממשיכים לקבל ריפוי וצבע חדש וזוהר. עולה התרגשות גדולה, תחושה של חדש.